<h1>ספר הבתים הלכ' ברכות שער שלישי ס"ט</h1>
<h2>דף לו:</h2>
קמח של אחד מחמשת המינין שבשלו בקדרה בין לבדו, בין שערבו עם דברים אחרים כגון לביבות וכיוצא בהן, וכן הדגן שחלקו או כתשו ובשלו בקדרה כגון הריפות וגרש הכרמל וכיוצא בהן וכל זה הוא הנקרא מעשה קדרה, וכן כל תבשיל שעירב בה מחמשת המינין בין קמח בין פת בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות. בד"א בשהיה אותו המין חשוב אצלו ולא היה טפלה, אבל אם היה אחד מחמשת המינין שעירב טפלה אינו מברך אלא על העיקר ופוטר את הטפלה. וזה עיקר בברכות, כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה, בין שהיתה טפלה מעורבת עם העיקר בין שלא היתה מעורבת. כיצד הוא הטפלה המעורבת, לפת או כרוב שבשלו וערב בו קמח של אחד מחמשת המינין כדי לדבקו אינו מברך עליו בורא מיני מזונות שהלפת הוא העיקר וקמחו טפלה. שכל דבר שמערבין אותו כדי לדבק, או כדי ליתן ריח, או כדי לצבוע את התבשיל, הרי זו טפלה. אבל אם עירב כדי ליתן טעם בתערובת, הרי הוא עיקר. לפיכך מיני דבש שמבשלין ונותנין בהם חלב חטה כדי לדבק, ועושין בהן מיני (משקה) [מתיקה] אין מברכין עליו בורא מיני מזונות, מפני שהדבש הוא העיקר. כיצד היא הטפלה שאינה מעורבת, הרי שצריך לאכול דג מליח ואכל הפת עמו, כדי שלא יזיק המלח לגרונו ולשונו, מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפלה לו, וכן כל כיוצא בזה.
